רוסיה, והדבר שאני הכי נהנה ממנו

הדבר שאני הכי נהנה ממנו זה ללמוד דברים חדשים, ובמיוחד ללמוד דברים חדשים על דברים שחשבתי שאני מבין או מכיר.  עוד יותר טוב מזה – ללמוד משהו חדש לגמרי ולא קשור למה שאני כבר יודע, ולגלות שזה דווקא כן קשור.

לא למדתי בתיכון על ההיסטוריה של רוסיה.  גדלתי בישראל בשנות ה-70 וה-80 של המאה שעברה, ואז לא למדו כלום על רוסיה, אלא כתפאורה לנושאים אחרים – רוסיה כתפאורה לציונות ("סופות בנגב", "צאר"), או כתפאורה להיסטוריה של השואה ("מבצע ברברוסה", "סטאלין").  אני לא יודע אם היום לומדים על רוסיה בבתי ספר תיכון, כי הילדים שלי עדיין קטנים מדי, אבל אולי העובדה שיש היום הרבה מאוד עולים מרוסיה בישראל שינתה את מערכת החינוך הישראלית. אני מנחש שלא.  בכל מקרה, החלטתי להשלים את הפער, וללמוד על ההיסטוריה של רוסיה בחמש מאות השנים האחרונות.  היה מרתק, בעיקר בגלל שהבנתי כמה דברים שקשורים למה שחשבתי שאני כבר יודע.  קחו אויר, כי זה מתחיל תמים ונגמר קודר מאוד.

הדבר הראשון, הוא העובדה שסטאלין, ואחריו פוטין, לא מייצגים ולא מהווים שום מהפכה בשלטון ברוסיה.  הם חושבים ומתנהגים בדיוק כמו הצארים שקדמו להם.  היחס האינסטרומנטלי לבני אדם, השימוש בעבודות כפיה לצורך מפעלי מודרניזציה ענקיים ולעתים חסרי תוחלת, המשטרה החשאית האכזרית, הכליאה של אנשים בסיביר, הגליה של עמים, דיכוי התפרצויות לאומיות באימפריה הרוסית, מתח בין הלאומיות הרוסית וצרכיה של רוסיה לבין האימפריה הרוסית.  כל אלו מאפיינים של רוסיה משך מאות שנים.  הרטוריקה מתחלפת, וגם המינונים של הרשעות והציניות, אבל היסודות דומים.

עניין שני הוא העובדה שהצמיתות, שהיא סוג מרוכך של עבדות, שבו הצמית מצומד לקרקע שאותה הוא מעבד, ויש לו אדון, בוטלה ברוסיה בשלב מאוד מאוחר בשלהי המאה התשע עשרה, רק כדי להיות מופעלת מחדש בשם אחר תחת המשטר הקומוניסטי, שכיסה על העבדות הזו בלוליינות לשונית קומוניסטית.  מרבית הרוסים אינם יודעים חירות מהי, וחירות אמיתית במובנה המערבי, לא הייתה ברוסיה מעולם.

עניין שלישי, הוא העובדה שרוסיה הייתה מדינה שבמשך מאות שנים לא היה בה מוקד כח שונה מאשר המדינה והעומד בראשה.  בניגוד למערב, שההיסטוריה שלו מאופיינת במתח שבין השלטון הלאומי לבין ההגמוניה של הדת, רוסיה ראתה עצמה כיורשתה של האימפריה הביזנטית.  מוסקבה היא רומא השלישית, והצאר הוא גם ראש הכנסיה, בדיוק כמו באימפריה הביזנטית.  המתח בין המדינה לכנסיה במערב הוא אחד הגורמים המצויינים לעתים כאלו שהאיצו את התפתחות המערב.  הגורם הזה נעדר לגמרי ברוסיה, ולא מפתיע שהיא סבלה מפיגור מתמשך לעומת המערב.  הרעיון של תחרות של רעיונות וגישות, של איזון, סבל מחשדנות מצד מנהיגי רוסיה לדורותיהם.

העניין הרביעי שכבר מתקרב לאזור שלנו הוא המפלצתיות והרוע של המשטר הקומוניסטי הרוסי, כלפי אזרחיו, וכלפי אזרחים של עמים אחרים באימפריה.  הנאצים לקחו את הרעיון של להוביל אנשים ללא מזון ומים בקרונות של בהמות מהרוסים.  הקומוניסטים לא המציאו את הרעיון הזה, כי הצארים כבר שילחו אנשים לגלות בסיביר בתנאים בלתי אנושיים, אבל הקומוניסטים עשו את זה בממדים ענקיים, חסרי תקדים, ושלחו למחנות הכפיה שלהם מיליוני אזרחים, על פשעים אמיתיים ומדומיינים, על מילה שאינה במקום ועל הלשנה מקרית, ולעתים באקראי לחלוטין.  גם את הרעיון של עבודת כפיה ומחנות ריכוז לא המציאו הגרמנים, למרות שפה הרוסים לא היו האבות היחידים.  גם הבריטים כלאו אזרחים במחנות ריכוז במלחמת הבורים.

מעבר למערכת הגולאגים, הקומוניסטים הרוסים הרעיבו למוות מיליוני בני אדם באוקראינה וברוסיה, על ידי החרמת היבולים שלהם, והגלו עם שלם, הצ'צ'נים, לאזור גיאוגרפי אחר. השימוש בעם אחר כעבדים מייצרי מזון שאפשר להרעיבם למוות, וההגלייה האכזרית של הצ'צ'נים, לא נעלמו מעיניהם של הגרמנים.

וכאן מגיעה הנקודה המזעזעת הראשונה בעיני.  לראשונה הבנתי מה קרה לנאצים.  להיטלר ולגרמנים הייתה חרדה נוראית מהקומוניסטים הרוסים.  הם ראו בהם חיות אדם, נגעלו מהאכזריות שלהם ונמשכו אליה כאחד.  נוכח מעשיהם של הקומוניסטים, האם אי אפשר להבין אותם? רוסיה נראתה כנמצאת תחת שלטון ברברי וחסר מעצורים, שמתנהג כלפי עמים אחרים באכזריות נוראית, שלא נראתה בתקופה המודרנית.   הגרמנים הבינו בדיוק על מה היטלר מדבר כשהוא אמר שצריך לחסל את הבולשוויקים.  הוא תמיד חיבר בין הקומוניסטים והיהודים, וזו הייתה המחלה הפרטית שלו, אבל כמובן שגם לפרנואידים יש אויבים.  בין הקומוניסטים היו לא מעט יהודים, שהתלהבו מהאידיאולוגיה החדשה, שהבטיחה להם לראשונה את האפשרות להיות אזרחים שווי זכויות וחובות ברוסיה.  ההבטחה הזו הייתה כמובן הבטחת שווא, אבל בינתיים לגרמנים היה בסיס לזהות שהם יצרו בין הקומוניסטים ליהודים.

הנקודה המזעזעת השניה, היא שרצח היהודים היה קשור ברוסיה הקומוניסטית.  העדות המדהימה ביותר בעיני היא ציטוט של הימלר מהתזכיר להיטלר במאי 1940, כשהוא מדבר על גירוש היהודים ועל הריסת מזרח אירופה:

"אכזרי וטרגי ככל שעשוי להיות כל מקרה ומקרה, השיטה הזאת עודנה, למרות הכל, המתונה והטובה ביותר, אם דוחים את השיטה הבולשביקית של השמדת עם פיזית מתוך הכרה פנימית בכך שמדובר במעשה בלתי גרמני ובלתי אפשרי".

כשקוראים שוב את המשפט האחרון, שכתב איש חוגו הקרוב של היטלר, ששנה אחר כך שלח את האיינזצגרופן למשימתם, והיה האדריכל של "הפתרון הסופי", אי אפשר לא להזדעזע.  אפשר להבין בין השיטין מה יגרום לכך שרצח עם יהפוך למשהו שגרמנים יכולים לעשות – אם זה יהיה קשור בחיסול של הקומוניסטים, אז אולי זה פתאום כן יהיה גרמני וכן יהיה אפשרי.  מכיוון שהיהודים קשורים בקומוניזם, אפשר להבין את ההמשך.

ההמשך הוא שהאיינזצגרופן לא קיבלו כנראה פקודה להרוג את כל היהודים.  הם קיבלו הוראה להרוג את הבולשביקים ויהודים במשרות מפלגתיות וממלכתיות, ואת כל מי שקשור במפלגה הקומוניסטית.  הם היו אמורים לבצע "טיהור" שטח כדי למנוע גרילה בגבו של הצבא הגרמני המתקדם לרוסיה.  הם היו אמורים להרוג לכל היותר גברים בגיל העבודה.  אף אחד לא אמר להם להרוג זקנים, נשים וילדים.  זה מה שהכי נורא בעיני.  הם היו שטופים בזהות יהודים=בולשביקים, ופשוט "הגדילו ראש".  הימלר בא לבקר אצלם, והם סיפרו לו מה הם עושים.  ופתאום הוא הבין שהחיילים שלו מצאו את הפיתרון שהוא חיפש.  אנחנו לא יודעים מה הוא אמר להם, אבל הוא עבר ממקום למקום, ובכל מקום שהוא עבר, האיינזצגרופן הקצינו את הרצח.  איפה שלפני כן לא רצחו זקנים, התחילו לרצוח זקנים.  איפה שלפני כן לא רצחו נשים, התחילו לרצוח נשים, ואיפה שלא רצחו ילדים, התחילו לרצוח ילדים.  נראה שהימלר אמר להם משהו כמו "לכו על זה".  אחרי המלחמה ראשי האיינזצגרופן עמדו למשפט והם פיברקו פקודה של השמדה, שכביכול נמסרה להם מאחד המפקדים (הם בחרו בכוונה בשטרקנבך כמי שכביכול נתן את הפקודה, כי הם חשבו שהוא מת).  רוב החוקרים חושבים שזה היה שקר.  חלק מהמפקדים לא הצטרפו לקנוניה הזו ודחו אותה, ואמרו את מה שנחשב כאמת.  הם לא קיבלו פקודה כזו.  הראיה היא שהם לא התחילו ברצח נשים וילדים.  הם התחילו באמת עם גברים בגיל העבודה, ולקח להם בין כמה ימים לכמה שבועות להתחיל לבצע רצח המוני לא סלקטיבי.  הרצח הזה תמיד התחיל עוד לפני שהימלר הגיע לבקר.

 גדלנו לחשוב שבמלחמת העולם השניה ניצח הצד הטוב.  למי שגדל ברוסיה, סיפרו לו על המלחמה הפטריוטית הגדולה.  אחרי קריאת ההיסטוריה של רוסיה מתגנב החשש, שלא בהכרח כך.  בין המנצחים הייתה מעצמה שהשלטון בה הוא זה שנתן את ההשראה לגרמנים, למעשים המפלצתיים שלהם.  ללא רוסיה הצארית, לא היה קומוניזם רוסי בצורתו הרצחנית, וללא הקומוניזם הרוסי, לא הייתה שואה.