על הברית החדשה והישנה

כשהייתי ילד בבית ספר יסודי, המחנכת שלי, שהייתה גם המורה לתנ"ך, דיברה איתנו על אנטישמיות.  היא הסבירה לנו שכמרים באירופה השמיצו את היהודים בטענה שהיהודים הרגו את ישו, ושמדובר בטענה שקרית שנובעת מבורות ומכך שרבים מהכמרים לא ידעו לקרוא, כי כתוב בברית החדשה שהרומאים הם אלו שהרגו את ישו.

מצד אחד, אני לא מאשים אותה.  זה כנראה מה שאפשר לספר לילדים בכיתה ד'.  אי אפשר לצפות מהם להבין משהו מאוד מורכב כמו סוגייית ההבדלים שבין ארבע הבשורות בברית החדשה, וסוגיית ההתפתחות של היחסים בין הנצרות והיהדות במאות הראשונות לספירה.  אלו נושאים שבמחלוקת עזה בין היסטוריונים מומחים עד היום.  מצד שני, עד היום מקנן אצלי חשד עמוק, שהמורה שלי לא טרחה מעולם פשוט לקרוא את הברית החדשה.  החשד הזה מבוסס על כך שזה מה שאני ובני הכיתה שלי עשינו – האמנו למורה, ולא בדקנו.  אף אחד מאיתנו לא הלך לספריה (אז לא היה אינטרנט) וחזר אל המורה עם הציטוט מתוך הברית החדשה שבו היהודים מפצירים בפונטיוס פילטוס להרוג את ישו, ומוכנים לקחת על אחריותם את מותו.  אף אחד מאיתנו לא עשה את זה, כי אנחנו נוטים להאמין לסמכות, ואני יכול לדמיין שגם למורה שלי מכיתה ד' היה מורה שסיפר לה את אותו סיפור.  לא בדקנו  גם כי הייתה איזו תחושה שהברית החדשה היא ספר אסור, אפילו לחילונים.  משהו מהתחושה הזו אפשר לראות כשרואים את התגובות של ישראלים היום כשכל מיני נוצרים מיסיונרים מציעים להם את הברית החדשה ברחוב.  אפשר לראות ממש רתיעה, כאילו שמציעים לאנשים ספר של כת השטן, ולא את אחד היסודות של תרבות המערב.  כשהציעו לי את הברית החדשה ברחוב, אחרי הרתיעה הראשונית, חשבתי על זה קצת ואמרתי לעצמי: "בעצם למה לא?".  לקחתי.

בשנה האחרונה קראתי לראשונה את הברית החדשה.  זו הייתה חוויה מוזרה ומפתיעה.  אני מרגיש צורך לדווח עליה, כי אני יודע שמרבית הישראלים בני גילי, וודאי הצעירים יותר, לא קראו את הברית החדשה.  המוזרות הראשונה נובעת מזה שדמיינתי משהו שדומה מאוד לתנ"ך.  בכל זאת הרי צריך שיהיה דימיון בין "הברית החדשה" ל"ברית הישנה".  בפועל, כמובן שמדובר בטעות יסודית.  בגלל שהברית החדשה נכתבה ביוונית, הטקסט העברי הוא מתורגם.  היוונית המקורית לא הייתה מאוד מליצית ומתוחכמת כנראה, וגם התרגום החדש הוא כזה.  יש גם תרגום ישן לעברית, שניסה במכוון להידמות לתנ"ך בסגנון העברית שלו, אבל זה נעשה מטעמים נוצרים תיאולוגים, וככל הנראה לא מבטא היטב את רוח המקור.  התרגום החדש הוא קריא מאוד, ולא צריך להתאמץ ולהבין מילים לא מוכרות מהשפה המדוברת.  זה ספר די "קולח".

הקריאה שלי את הברית החדשה הייתה שונה מקריאת התנ"ך.  את התנ"ך למדתי כמו כולם החל מכיתה ב'.  למדתי אותו קודם כל כילד.  ההתרשמות הראשונית שלי, כמו של כל ילד ישראלי, גם כיום, היא מהסיפורים כפשוטם.  אמנם למדתי בבית ספר תיכון של החינוך ההתיישבותי, ונחשפתי לקריאה ביקורתית של התנ"ך, אבל עדיין המבט היסודי על התנ"ך היה כעל יצירה ספרותית שיש בה גרעין מובהק של אמת היסטורית.  למרות שבית הספר היה חילוני, וההתייחסות לתנ"ך הייתה כאל ספר שנכתב בידי בני אדם, עדיין היה איזה יחס של כבוד לתנ"ך, ואפילו תורת המקורות נלמדה בעיקר בגישה ביקורתית.  אני לא זוכר שהיה ניסיון של ממש לעמת את התנ"ך עם משהו שמחוצה לו.   יכול להיות שמרחק הזמן גורם לי להיות לא כל כך הוגן כלפי מורי בתיכון, שאני זוכר אותם מאוד לטובה, אבל זה מה שנותר בזיכרון, וגם זה אומר משהו, לפחות על העוצמה של התרשמות ראשונית.

הקריאה שלי את הברית החדשה לא עברה דרך שלב של קריאה "תמימה" של ילד.  היא הייתה מהרגע הראשון קריאה של מבוגר.  יחד עם הטקסט קראתי גם מאמרים שמתייחסים לטקסט, מנסים להבין את המקורות ההיסטוריים שלו, ומעמתים אותו עם מקורות אחרים ועם מה שידוע לנו על התקופה. בקיצור, הברית החדשה כיצירה היסטורית שנכתבה בידי גורמים בעלי אינטרסים שונים על סמך זיכרונות ועדויות לא בהכרח ישירות, נערכה בידי גורמים שונים, הועתקה ושופצה, ושצריך לפרקה לעומק כדי לגלות את השכבות הארכיאולוגיות שצפונות בה, שמהן אפשר ללמוד על העבר ה"אמיתי".  זו שיטת קריאה מרתקת, במיוחד של טקסט כמו הברית החדשה, שממש מזמין סוג כזה של קריאה משום שהוא כולל גרסאות שונות לגמרי של אותם ארועים, מבלי לנסות להסתיר את השונות הזו.  אפשר לראות בטקסט, לא באופן פשוט, גם את התפתחות היחס ליהדות, מתנועת רפורמה שרואה את עצמה כיהודית לכל דבר, עד לדת נפרדת, הרואה בעצמה את התחליף האמיתי של היהדות – הברית החדשה המחליפה את הברית הישנה.

עניין מפתיע נוסף היה לגלות שהברית החדשה מצטטת במפורש את התנ"ך, כדי להוכיח כביכול שחייו של ישו מהווים מימוש של דברי הנביאים בתנ"ך.  בלא מעט מקרים כתוב בברית החדשה שמשהו קרה "כדי שיתקיים הכתוב: …".  בגלל ההפניות האלו לתנ"ך, התחלתי לקרוא גם את הקטעים הרלבנטיים שם.  כאן קרה משהו מפתיע.  מאז בית הספר התיכון, לא ממש פתחתי את התנ"ך וקראתי בו.  פתאום הבנתי שמעולם לא קראתי את התנ"ך כפי שקראתי את הברית החדשה.  אף פעם לא שאלתי את השאלות שכן שאלתי על הברית החדשה: מי כתב את התנ"ך? מתי הוא נכתב? מה המקור הקדום ביותר שיש לנו של התנ"ך?  המון מחקר נעשה בנושא הזה, אבל איכשהו, בגלל היחס המיוחד של העם היהודי לתנ"ך כספר קדוש, שרבים סבורים שמקורו אלוהי, ושהחלק הראשון שלו, התורה, נכתבה בידי משה רבנו ממש, אנחנו לא ממש לומדים על המחקר המודרני בבתי הספר שלנו.  רובנו לא למדנו בבית הספר שאסכולות רציניות לגמרי טוענות שהתנ"ך נכתב בתקופה מאוחרת הרבה יותר, משיקולי תעמולה של ממלכה קטנה ולא חשובה, ושחלק נכבד ממה שכתוב בו, לפחות בחומש, לא זוכה לאישוש מהארכיאולוגיה.  יש לא מעט חוקרים שמפקפקים בקיומו של המלך דוד, ויש גם כאלו שלא מקבלים בכלל את התנ"ך כמקור.  המקור הכי קדום שיש לנו של חלקים מהתנ"ך הוא ממגילות קומראן, לא יותר מוקדם מהמאה השניה לפנה"ס עד המאה הראשונה לספירה.  במילים אחרות, מאות רבות של שנים לאחר התרחשות הארועים המתוארים בתנ"ך.

בפוסטים שלי עד היום כתבתי על דברים שכבר למדתי עליהם לפחות קצת, ופה אני כותב על משהו שרק התחלתי ללמוד, ושאני לא יכול לספר עליו עדיין משהו מעניין ומחדש.  אבל  אני מרגיש צורך לחלוק את ההתלהבות שלי מהרעיון של ללמוד את התנ"ך מחדש, בעינים של מבוגר.  זה כל כך מובן מאליו, אבל עד עכשיו לא עשיתי את זה.  אני ממש לא מבין למה.  הרי היו לי המון מורים נהדרים לתנ"ך ואני אוהב היסטוריה.  למה דווקא בהיסטוריה הקדומה של העם היהודי לא התעניינתי עד כה? אני יכול לחשוב על כמה תשובות, אבל אפילו לא על תשובה טובה אחת.  אני מתחיל עכשיו איזה סוג של "ברית חדשה" עם הטקסט של התנ"ך.  מבטיח לעדכן.

— הערות לא מאוד חשובות בהמשך, לא חייבים לקרוא —

הערה לסיום (1): הברית החדשה לא אומרת שהיהודים הרגו את ישו, לפחות לא בכזו ישירות ופשטות.  היא מכילה גם את הטענה הזו, אבל גם אמירות סותרות.  מצד שני, אם לא תקראו בעצמכם, לא תדעו אם אני לא כמו המורה מכיתה ד'.  מומחים בברית החדשה: תתאפקו בבקשה, ואל תתקפו אותי.

הערה לסיום (2): המונח "עם יהודי" הוא אנכרוניסטי כאשר מדברים על התורה.  כאשר היא נכתבה, ככל הנראה, עדיין לא היה המונח הזה בשימוש.  המונח "יהודי" הוא מונח מהימים שלאחר הצהרת כורש ושיבת ציון.  אם אני טועה, אשמח לקבל הפניה.

הערה לסיום (3): גם יהודים אדוקים היו צריכים להידרש להרבה לוליינות מילולית כדי להחזיק בכל זאת בדעה שמשה רבנו כתב את התורה, ולא רק בגלל שהיא מספרת על מותו וקבורתו.  למיטב ידיעתי אין אף חוקר מודרני חילוני שמחזיק בדעה הזו.

הערה לסיום (4): כמרים רבים בימי הבינים אכן לא ידעו לטינית, ולא יכלו לקרוא את הברית החדשה, שהכנסיה הקתולית גם אסרה לתרגם אותה לשפות מקומיות.  אנקדוטה חביבה שקשורה לזה היא המילים "הוקוס פוקוס" שקוסמים אומרים.  ככל הנראה מדובר בשיבוש של הטקסט הלטיני שנאמר בטקס האוכריסטיה, תוצר של אי ידיעת לטינית בקרב מרבית השומעים, וחלק מהמשמיעים.  זה בטוח נכון, כי בדקתי בגוגל.