למה דווקא ילדים תימנים?

לאחרונה צפה מחדש במרחב הציבורי פרשת "ילדי תימן", ודרישה של פעילים ומשפחות לחשיפת החלקים החסויים מהפרוטוקול של אחת מועדות החקירה שעסקו בנושא.  בעיני הפעילים הללו, מדובר בסיפור גזעני מובהק, שבו אשכנזים אינם מאפשרים לידיעות שאינן נוחות להם לחדור לתודעתם, והם מפקפקים בכל עדויות הראיה והשמיעה, כי אינם רוצים להכיר בגודל הזוועה, קרי במאמץ מכוון ושיטתי של הממסד האשכנזי לגנוב תינוקות תימנים, ולהעבירם לגידול במשפחות אשכנזיות.

במתח שבין מגה-סיפור לתיאוריית קונספירציה, קשה מאוד לקיים דיון שאינו מאוד רגשי בנושא.  דעתי היא שאין כאן מגה-סיפור, אבל העובדה שאני שייך (תודעתית, גם אם לא באמת מבחינת מוצאי) לאיזושהי הגמוניה אשכנזית, מחייבת אותי להניח מחמת הספק שאולי באמת יש לי כאן בעיית תפיסה, ולהשאיר את הדיון הישיר בשאלת חטיפת ילדי תימן להיסטוריונים מקצועיים.

מכיוון שהסיפור הפך לאחרונה בתקשורת מ"פרשת ילדי תימן" ל"פרשת ילדי תימן הבלקן והמזרח", יש לי בכל זאת משהו להוסיף לקהל הרחב.  מכיוון שאבי נולד בבלקן, ומשפחתו עלתה לארץ ב-1949, ובילדותי לא שמעתי שום סיפורים על ילדים בולגרים שנחטפו, נראה לי שהניסיון להפוך את הפרשה הזו, שהייתה במשך עשרות שנים "פרשת ילדי תימן", ולהרחיבה גם למדינות מוצא אחרות, הוא ניסיון של הפעילים להתמודד עם החולשה הגדולה ביותר של הסיפור, והיא השאלה הפשוטה: למה דווקא ילדים תימנים?

על פניו, אילו רצו השלטונות לחטוף ילדים, מדוע לוותר על ילדים צפון אפריקאים (שחלקם בעלי עור בהיר), או על ילדי בולגריה, שעלו לארץ באותה תקופה, ויושבו באותן מעברות?  אפשר לנסות להסביר את זה בטענה שהיה רצון של ההגמוניה הישראלית האשכנזית לגדל ילדים בחינוך חילוני ולא בחינוך דתי, אבל המשפחות התימניות אינן יותר דתיות מאלו שעלו מעירק ומצפון אפריקה.  מלכתחילה הסיפור נראה מוזר.

אלא שמי שמאמין שהסיפור אמיתי, דווקא רואה בכך שמדובר רק בילדים תימנים דווקא ראיה לאמיתותו של הסיפור.  מדוע שדווקא משפחות תימניות ישקרו, ימציאו סיפור, או יאמינו שילדיהם נחטפו?

אלא שלזה דווקא יש סיבה אפשרית.  אני מביא אותה פה, ומדגיש שאין בה להוכיח שמדובר בסיפור לא אמיתי.  היא רק סיבה שיכולה להסביר מדוע דווקא עולי תימן יחשדו בממסד שהוא חוטף תינוקות כדי לגדלם בחינוך שונה מזה שיקבלו על ידי הוריהם.

מאמרה של פרופסור בת-ציון עראקי קלורמן בנושא "גזירת היתומים" בתימן, יכול לשפוך אור על העניין.  החל מסוף המאה ה-18 היה חוק בתימן, מעוגן במסורת המוסלמית הזידית, שלפיו יתומים מ"בני החסות" (הד'ימים) יגודלו על ידי המדינה כמוסלמים.  התקנה הזו הייתה תקנה סוציאלית, שנבעה מתוחלת החיים הנמוכה וריבוי היתומים בתימן.  התקנה הייתה קיימת עד שכבשו העות'מאנים את תימן ב-1872 והפסיקו אותה.  אלא שהתקנה חודשה בשנות העשרים של המאה ה-20.  היא נאכפה לראשונה באופן נוקשה וערערה מאוד את היחסים בין היהודים למוסלמים בתימן.  בשנות ה-30 וה-40 היא כמעט לא נאכפה, והשלטונות המוסלמים נהגו בפשרנות ואפשרו ליהודים פתרונות שונים להתחמק מהחוק, על ידי נישואי יתומים, הסתרתם וכו'.

אלא שלא תמיד יש קשר בין היקף ממשי של תופעה, לבין התפיסה הציבורית של התופעה.  בשנות השלושים והארבעים, ניהלו פעילים יהודים תימנים בישראל מאבק כדי להקצות מכסות עליה ליהודי תימן.  כחלק מהמאבק הזה, הם השתמשו בתעמולה שהתבססה על הסבל של יהודי תימן, ובתוך זה הרחיבו מאוד את הסיפור של האסלום בכפיה של ילדים יהודים.  כך קנה הסיפור הזה מקום משמעותי בתודעתם של יהודי תימן.

כלומר, יהודי תימן היו היהודים היחידים שעלו לישראל ממדינה שבה היה חוק שחייב "חטיפה" של ילדים, אמנם יתומים, אבל לכאורה מתוך מטרה לחנכם על פי דת שבה היה מעוניין המשטר.  הם היו מודעים מאוד לחוק הזה, ללא קשר למידת ישומו בפועל, שכן החוק היה נושא עיקרי בתעמולה שניהלו יהודי תימן שכבר היו בישראל לטובת אחיהם בתימן.  במילים אחרות, הם יכלו לגמרי לדמיין שמשטר עוין, בעל ערכים שונים משלהם, ירצה שילדיהם יקבלו חינוך שונה מזה שהם התכוונו לתת לילדיהם.  כך הגיעו לישראל של שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50, אחרי טלטולי דרך וקשיים רבים, למעברות, לשלג של שנת 1950, למדינה שתנאי התברואה בה היו מחפירים, מלאה במחלות שהגיעו מכל העולם יחד עם המהגרים וניצולי השואה.

יתכן כמובן, שהיו חטיפות רבות של ילדים, אבל נראה שיש הסבר היסטורי מספק מדוע דווקא יהודי תימן יעלו את החשד שמותם של ילדיהם הוא מפוברק ומדובר בחטיפה, ולא יקבלו הסבר שמדובר במוות טבעי.

כאמור, גם לפרנואידים יש אויבים, ויתכן שיתברר עוד שסיפור "חטיפת ילדי תימן" הוא אמת מזעזעת.  תרומתי לעניין היא רק שיהודי תימן אכן היו פרנואידים.